החמשה עשר באוקטובר, 2022. חזרתי מהמידברן הראשון שלי. עם סיום הפסטיבל הזה, כמעט מסתיימת לה תקופת חגים ארוכה ואני מרגיש שגם מסתיימת לה תקופה בחיים שלי. תקופה שבה לא הכרתי את עצמי, או אולי יותר מדויק לא התחברתי עם האני הפנימי שלי. התמכרתי לגירויים חיצוניים שיגדירו את מי שאני, שיגדירו את תחושת הערך העצמי שלי.

היי ילד, רוצה לראות תמונות של סבא וסבתא מפעם, כשהם היו צעירים?

נמאס לי מכל ההתעסקות הזאת. ומהפחד הזה של כולם. נמאס לי שכולם מחכים לראות את המלך בפריים טיים. משיח השקר. ״אוי, תפסיק להיות אנטי ביבי. הוא מנהל את המשבר בצורה כל כך טובה״. פאק ביבי. ופאק איך שהוא מנהל את המשבר.

אני לא זוכר מוות של דמות ציבורית שהשפיעה עלי כל כך. אני זוכר את רבין, וקורט קוביין, דייוויד בואי וכריס קורנל. מעולם לא הרגשתי כל כך עצוב ממוות של מישהו שבכלל לא הכרתי אישית. אבל כל מי שכדורסל היה החיים שלו בעשורים האחרונים, בטוח מרגיש כאילו הוא הכיר את קובי.

פרצופים של גברים בגיל העמידה מביטים אלי מכל שלט חוצות ופינת רחוב עם אותיות דפוס שקר-כלשהו שלא באמת אכפת להם ממני. או ממך. רק תשים איזה פתק. ושהפתק יהיה בצבע הנכון. בצבע שלהם. צבע הכסף. בצע הכסף.

לפעמים נראה לי שאנחנו שוכחים להעריך את הדברים הקטנים. אולי לא שוכחים. אולי פשוט אין לנו זמן. או שאולי אנחנו פשוט חייבים להיות עסוקים כל הזמן. מכורים כל כך לתזזיתיות של החיים. הטכנולוגיה רק פתחה לנו את הדלת לחיים שתמיד רצינו - תמיד מחוברים, מרגישים שרוצים אותנו, שאנחנו אהובים בכך שיש לנו עוד notification, ואנחנו יכולים להיות עם החבר הקטן והאהוב שלנו במקום להסתכל לאנשים בעיניים ולתקשר עם האנושות בשמנו האמיתי, מבלי לתקתק על המקשים. נראה שזה מה שתמיד רצינו. איך אחרת אפשר להסביר את ההתמסרות המוחלטת שלנו?

I decided to post my latest post on Medium. I wanted to try Medium and see what the hype is all about and verify that it can actually generate more traffic for the content I write. I'll share the results soon.

Republished this post here: https://medium.com/@gilsadis/the-mistakes-that-killed-my-startup-3c4424ef5f1f‍

Recently I got back from a 7 day trip to Portugal with my wife. I decided I'll start sharing my trips as well. Kind of a reminder from the trip because that in this era we're not printing photos anymore and what you have left from a trip is a Dropbox folder full of photos no one will ever see again.

I'll first admit. The title is a bit misleading. You know, SEO and shit :). This post is about the best music I heard in 2012. 2012 is long gone (a week already!) but I still wanted to share with you people the music that rocked my world in the past year. It's not necessarily music that was created or released in 2012. Just good music I heard this year. You can hear everything in a playlist.

For sometime now I've been in a constant battle with myself whether to turn this blog to entirely about my entrepreneurial experiences or leave some music nuance to it. Finally I decided that the both can co-exist. Shocking, I know. I'll have just music posts and in non music posts I'll add soundtrack. Let's see what will be the feedback :).

Entrepreneurs are dreamers. Of course there is money involved but mostly they dream about how they'll change the world. But sometimes reality strikes. And many times it strikes bad.

A few days ago I heard the CEOs of Viber and Soluto - 2 of the most promising Israeli startups - speak about their companies and how they got from 0 to millions of users. I put millions of users in bold in purpose.

Yo yo, how are you people? It's been a stormy week out here and thus this week playlist will be adjusted accordingly.Here's this week's playlist for a rainy day link - music for a rainy day

First of all I want to start by saying thanks for reading my previous post. I got a lot of feedback about my first post ever. One of the things people said was that it's better if I'll give a link to a YouTube playlist at the beginning of the post and not at the end as it will be great to hear the music while reading.

New week, new month, new year so seems like it's the best time for a new, first ever, blog post written by me. I wanted to do this for so long and I finally have my own blog. I guess it's a first timer excitement. With shortage of time as you grow up I'll probably find myself writing once a year...